הרבה מאוד מילים נכתבו לאחרונה בנוגע למיזם המכונית החשמלית של שי אגסי ועידן עופר. רק ביום שישי פורסמן בידיעות אחרונות שתי כתבות העוסקות בנושא האנרגיה הירוקה לתחבורה: במוסף הכלכלה ראיון ארוך של סבר פלוצקר עם שי אגסי על מיזם המכונית החשמלית ובמוסף "7 ימים" כתבה של גבי ניצן על אנרגיה חלופית.
כצפוי, במרבית הכתבות שפורסמו בישראל היו מלאות בביקורת וזה בסדר גמור. כל ביקורת, עם היא עניינית ולא מתלהמת, ראויה, בעיקר עם היא ביקורת בונה. אולם יש לדעתי הבדל קטן בהתייחסות לפרוייקט הזה לעומת הביקורת על פרוייקטים או מיזמים אחרים – אנחנו בפתחו של מצב משברי אמיתי ולכן ראוי שכל המבקרים גם יעלו הצעות או רעיונות אחרים. אם אין הצעה יותר טובה, צריך להתקדם עם מה שיש. וחייבים להתקדם.
כמו שהמורה להיסטוריה שלי בתיכון היה אומר בהסברים שלו לגבי הנצחון של ישראל במלחמת העצמאות: נשק הא"ב. אין ברירה. בגלל הנשק הסודי הזה, נשק הא"ב, ניצחנו. וכאז כן עכשיו. אין ברירה. חייבים למצוא תחליפים לנפט ולא צריך לחכות ליום שבו ליטר בנזין יעלה 11-12 שקל או יותר, כי זה יכול להגיע הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים.
מחיר הנפט אמנם עשוי לרדת בחצי הראשון של 2008 עקב המיתון וההאטה בכלכלות של ארה"ב, אירופה ויפן אולם בטווח הרחוק יותר הוא ימשיך לעלות. כיום עומד מחיר החבית של כ-93 דולר והוא עשוי לרדת בחודשים הקרובים ל-70-80 דולר אולם לאחר מכן תחזור ככל הנראה המגמה להתהפך. בכל מקרה, הימים של נפט זול עברו חלפו מהעולם וייתכן כי נגיע בקרוב למשבר אנרגיה משמעותי.
בדומה לטיפול הממשלתי במשבר המים (כבר לפני 10 שנים היו צריכים להגיע לכמות של 500 מיליון מ"ק מים מותפלים ולהגדיל משמעותית את כמות המים המושבים) ובבעיות רבות נוספות, גם בתחום האנרגיות המתחדשות היו צריכים לפעול כבר לפני כמה שנים. בכל העולם, ובעיקר באירופה, היתה בשנים האחרונות קפיצה גדולה מאוד בפיתוח, ייצור ושיווק של ביודיזל ואתנול. ובישראל? כלום. עד היום אסור לשווק בארץ ביודיזל בכמויות מסחריות בשעה שבאירופה מוכרים מעל 7 מיליארד ליטר של ביודיזל בשנה. בגרמניה לבדה יש יותר מ-1,200 תחנות דלק המשווקות ביודיזל, שהוא תחליף לסולר ומזהם הרבה פחות ממנו.
במקביל לתמיכה במיזם המכונית החשמלית, אם כן, חייבת הממשלה להאיץ את הטיפול והחקיקה בעניין ייצור ושיווק של ביו-דלקים כגון ביודיזל ואתנול וגם לתמוך במחקר ופיתוח בתחום האנרגיות הירוקות. וכמובן – להאיץ את תהליכי ההקמה של תחנת חשמל המופק על בסיס אנרגיה סולרית, ולמעשה להקים כמה תחנות כאלה בנגב, שיגדילו את תפוקת החשמל של המשק ב-20%. כך יהיו לנהג הישראלי כמה אלטרנטיבות מלבד המכונית הפועלת על מנוע דיזל או בנזין.
מאמר נוסף פורסם הבוקר באתר האינטרנט של "גלובס" על ידי שמחה סיגן, בנושא מכוניות המונעות על ידי מים ההופכים בתהליך לא פשוט למימן שניתן באמצעותו להניע כלי רכב. סיגן טוען שמכוניות כאלה עשויות לעלות לכבישים בתוך שנתיים עד ארבע שנים, מייצור סדרתי. הלוואי שזה יקרה. בינתיים חברות הרכב מנסות כבר שני עשורים לפחות להביא את הטכנולוגיה הזאת לשלב של ייצור סדרתי אולם ללא הצלחה. וגם כאן, לאחר שיושלם הפיתוח, תידרש תמיכה ממשלתית מאסיבית, אם בהקלות מס או באמצעים אחרים, לצורך פריסת התשתיות התומכות (תחנות תדלוק, הובלה וכו..).
אז עם כל הביקורת על מיזם המכונית החשמלית ומיזמים אחרים, ויש כמובן הרבה ביקורת נכונה ומוצדקת, אין לנו הרבה ברירות אלא להתקדם ולעבור לשימוש באנרגיות ירוקות. התהליך ממילא יהיה מאוד הדרגתי ויימשך ככל הנראה עשרות שנים, כעיקר בגלל מגבלות של כושר ייצור ופיתוח טכנולוגיות שונות. אבל צריך לעשות היום את מה שכבר היינו צריכים לעשות ממזמן – להניע את התהליך. ואם היזמים, בהובלת שי אגסי ועידן עופר, מוכנים לקחת סיכון גדול ולהשקיע 150-200 מיליון דולר במיזם, אז שישקיעו. הממשלה מצדה חייבת לדאוג שלצרכן יהיו גם חלופות אחרות ושתהיה לו את האפשרות לבחור באפשרות המתאימה לו ביותר, כולל תחבורה ציבורית יעילה.
חזון המזרח התיכון החדש (ובעצם עולם חדש ) של שמעון פרס אכן הולך ומתגשם, אולם בצורה שונה לגמרי מכוונתו המקורית של המשורר. העולם הולך להראות שונה לגמרי בעוד עשור או שניים, ולו רק בגלל שמאגרי הנפט הולכים ומדלדלים. רק שהפעם הוא לא תלוי בכלל בצד השני, הערבי, אלא אך ורק בנו ובהרבה חברות ויזמים אחרים בעולם. באנשים שדוחפים ומקדמים את הרעיונות השונים הקשורים להפחתת השימוש בנפט ופחם ומעבר לאנרגיות מתחדשות כגון סולאר, ביודיזל ועוד. וכל אחד מאיתנו יכול לעזור במשהו לצמצום השימוש בנפט ופחם ומעבר לאנרגיות ירוקות. אז תניעו את התהליך גם אצלכם, לפני שיהיה מאוחר מדי.
