שווקי המניות מסביב לעולם, וגם זה של תל-אביב, רושמים עליות שערים בשבועות האחרונים. כמובן שמדי פעם באים ימים של תיקונים למטה, אבל המגמה מאז החצי השני של חודש מארס היא צפונה. זאת, למרות שלשווקים יש סיבות רבות לרדת דווקא: מחירי הנפט הגואים, כלכלת ארה"ב המקרטעת, הפגיעה בצרכנים, חששות מהעמקת משבר האשראי ועוד ועוד...

כמובן שיש סיבות גם להמשיך לעלות: מכפילים נמוכים, ריביות נמוכות ועוד...סיבה נוספת, אולי הסיבה המרכזית לאופטימיות היחסית בשווקים, היא, אולי, צורתו של עקום התשואות בשוק אגרות החוב האמריקני. יש כמה תיאוריות מרכזיות שפותחו במהלך העשורים האחרונים לניתוח צורתו של עקום התשואות: תיאוריית הציפיות, תיאוריית העדפת הנזילות ותיאוריית הסגמנטציה הן המרכזיות שבהן ולא זה המקום להעמיק בנושא. בכל אופן, החל מאמצע 2006 ועד לאמצע 2007 העקום היה שטוח ואף יורד במקצת – על רקע הציפיות והורדות ריבית על ידי הפדרל ריזרב (שהגיעו זמן לא רב אחר כך, ובעוצמה).

החל מהרבעון השלישי של 2007 החל העקום לחזור אט אט לצורתו "הנורמלית", כלומר עולה משמאל לימין ובשבועות האחרונים הפך השיפור שלו לחד יותר. היום העקום מזכיר בצורתו את עקום התשואה בסוף 2002 – תחילת 2003, ומה שקרה בשנים שבאו אחר כך ידוע.

כמה מחקרים שנערכו ב-20 השנים האחרונות לימדו שמבנה עקום התשואה חוזה התפתחויות מאקרו כלכליות טוב יותר, לטווח של שנה עד שנתיים, מאינדיקטורים אחרים. בחמשת העשורים האחרונים היו 7 מיתונים בארה"ב, שלכולם קדם עקום שטוח או יורד משמאל לימין ורק ב- 1966 לא הגיע מיתון. מנגד, כשנה בממוצע לאחר תקופות בהן עלה העקום בחדות משמאל לימין רשם המשק האמריקני צמיחה בקצב גבוה יחסית.

לסיכום: מרבית הכלכלנים הבכירים בארה"ב מעריכים שהמשק יחזור לצמוח בקצב סביר (2.5%-3.5%) החל מסוף 2008 או תחילת 2009. גם מועד הבחירות, בנובמבר השנה, כמעט תמיד תורם לצמיחה בשנה הראשונה שלאחר הבחירות. צורת העקום כיום תומכת בתסריט שכזה וכך גם התנהגות שווקי המניות. זה לא אומר, אגב, שלפני כן, אולי בחודשי הקיץ, יבצעו שווקי המניות מהלך נוסף דרומה לפני שהם ממשיכים לעלות.